פסק-דין בתיק בש"א 179524/07

1.         מבוא

המדובר בערעור על החלטת  כב' הרשם משה כהן מיום 1.11.07 לפיה נדחתה בקשת המערערים לביטול צו העיקול הזמני ונקבע כי צו העיקול הזמני יישאר על כנו.

העיקול הזמני הוטל במסגרת הודעת צד ג' שהגיש המשיב ,שהינו הנתבע בתיק העיקרי,  כנגד המערערים.

מטעם המערערים הוגשה בקשה לביטול העיקול אשר נדחתה על ידי כב' הרשם כהן מהטעם כי קיימות ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה עפ"י תקנה 362 (א) לתקנות סד"א והן משום שקיים יסוד לדרישת ההכבדה כקבוע בתקנה 374 (ב) לתקנות סד"א.

2.         טענות המערערים

א.        טעה הרשם כאשר נתן משקל להתרשמותו מכך שהמערער 3 ניסה שלא לענות בצורה מלאה על שאלות שנשאל בחקירה הנגדית במיוחד משום שלשאלות אלה לא היה קשר לבקשת העיקול, לתביעה העיקרית או לתביעה המשיב נגד המערערים.

ב.         טעה הרשם משקישר בין העברת מניותיו של מר שטיין לחברת גל-מרט לבין ההסכם, ובין הסכמת המערער 3 להעברה זו לבין עילת התביעה של המשיב כנגד המערערים 2-3.                

ג.         טעה הרשם בהתעלמו מכך שהמשיב כופר בכל מרכיבי עילת התביעה, כפירה אשר יש בה כדי להשמיט את הקרקע תחת הודעת צד ג' ששלח למערערים.

ד.         טעה הרשם כאשר התעלם מאופייה של התביעה שהוגשה כנגד המשיב, כאשר ברור שאופיו המיוחד שולל את סיכויי הודעת צד ג' ששלח המשיב.

ה.        הרשם התעלם מכך שתביעת התובע נגד מר שטיין והמערערת 1 מתבררת בפני הבורר כב' הרב שפרן ולכן הוא אינו יכול להגיש תביעה נוספת ביחס לכספים נשוא התביעה העיקרית.

ו.         הרשם התעלם מכך שלתובע לא הייתה מעולם תביעה כנגד המערערים 2-3 וכן כי התביעה הכספית של התובע חורגת משמעותית מהסכום הנקוב בהסכם.

ז.         טעה הרשם כאשר קבע כי קיומו של פס"ד ע"ס 1.8 מיליון ש"ח אשר ניתן כנגד נתבעים רבים וביניהם המערער 3 יש בו כדי לבסס את יסוד ההכבדה.

3.         טענות המשיב

א.        צדק הרשם משקבע כי ישנן ראיות מהימנות לכאורה לעילת התביעה. הרשם התרשם מהראיות שהובאו בפניו אודות החשש לקנויה שנרקמה בין הצדדים. הגשת התביעה נגד המשיב בלבד והימנעותו מהגשת תביעה נגד החייבים עצמם והימנעות התובע מעיקול המגרש נשוא התביעה מלמדת על הקנוניה.

ב.         צדק הרשם משקבע כי ישנו שיתוף פעולה בין המערער 3 לבין מר שטיין. כך למשל הסכים המערער 3 להעברת המניות של מר שטיין כדי להתחמק מנושיו.

ג.         טענותיהם של המערערים הינן כנגד קביעות עובדתיות של הרשם ומידת התרשמותו השלילית מן המערער 3 אשר הצהיר בשם המערערים. כידוע אין ערכאת הערעור מתערבת בממצאים עובדתיים.

ד.         צדק הרשם שקבע כי משלא הבהיר המערער 3 טענתו לעניין זכות החתימה במערערת 1 (סעיף 3 לתצהירו) ומשעדותו סתרה את האמור בתצהירו יש בכך כדי לבסס את טענת המשיב כי פעולת שטיין נעשתה בידיעת המערער 3.

ה.        טענת המערערים כי אין מקום להודעת צד ג' לאור מהות התביעה כנגד המשיב וכן לאור כפירת המשיב ברכיבי התביעה הינה טענה אשר עומדת  בניגוד להוראות  התקנות והפסיקה.

ו.         בנסיבות  דנן, זכאי היה המשיב לשלוח הודעת צד ג' הן לשם בירור הפלוגתא המשותפת בדבר עצם העברת הכספים על יד התובע, והן לעניין חיובם בתשלום סכום ההלוואה כפי שתוכח על ידי התובע.

ז.         כב' הרשם עשה חסד עם המערערת 1 כאשר דן הוא בבקשה לביטול כאשר זו כלל לא הוגשה על ידה כדין.

ח.        צדק הרשם שמקבע כי המשיב הציג ראיות מהימנות לכאורה לעניין יסוד ההכבדה. הוצג בפני הרשם כי המערערים פעלו להעברת מניותיו של מר שטיין לצורך התחמקות מנושי שטיין. כן הוצג לרשם כי כבר במועד יצירת השעבוד על ידי המערערת 1 לטובת הבנקים, הייתה המערערת 1 חייבת כספים לבנקים אלה. ולאחר שלא פרעה את חובה לבנקים הוגשה בקשה למימוש המשכון.

ט.       בכל הנוגע למערערת 1 הרי מדובר בעיקול ברישום בלבד של נכס אשר ממילא משועבד לבנק פאג"י, ואין בו כדי להכביד.

4.         דיון והכרעה